כותבים עלינו בעיתונות

כתבה בעיתון גלובס דיינרס מאת: גל אורי

בחוף ביאנקיני שבצפון ים המלח, במרחק של 20 דקות ממרכז ירושלים ונגיעה מהמרכז,

הקימה דינה דגן אצת

אחד מכפרי הנופש הייחודיים בארץ והיחידי באזור ים המלח: “ביאנקיני”, כפר נופש המעוצב

באווירה מרוקאית ים

תיכונית ביתית וחמה.

סיפורו של המקום מתחיל בפאב/מסעדה ירושלמית בשם “ביאנקיני” שאותו ניהלה דינה

דגן לפני מספר שנים.

באחד הימים שיא שוחחה עם בחור צעיר שסיפק למסעדה נרגילות על בסיס קבוע. לאחר

שהוא עזב את המקום,

התעוררו אצלה חשדות, ובאינטואיציה מיידית, “הפכה ” את המסעדה בעזרת אחת

המלצריות ומצאה שקית

כבדת משקל שהחזיק הצעיר קודם לכן בידו. מבלי לחשוב פעמיים הוציאה דינה דגן את

השקית מהפאב למקום

מרוחק והזעיקה את כוחות המשטרה שהיו בקרבת מקום. אלה הגיעו ופירקו את המטען,

ובכך נמנע פיגוע בפאב

עמוס בבלייני העיר. אבל הסיכול הזה לא עשה טוב לדינה. שהחליטה לארוז את חפציה

ולהקים כפר נופש ייחודי

ואוריינטלי באזור ים המלח.

את כפר

הנופש “ביאנקיני” הקימה דינה למרגלות ים המלח, וחלומה להפריח את השממה באזור

התגשם- אחרי עבודה

קשה והשקעה רבה כמובן. מדובר באישה מיוחדת בעלת חזון ואנרגיות בלתי נדלות,

שאינה חוששת מעבודה

וממאמץ. היא מענקיה לכל אורחיה יחס אישי, ומנחילה מעט מרוחה, מחזונה, ומהאנרגיות

שטמונות בה בערת

בניה ועובדיה המסורים, המלווים אותה שנים רבות, נוצר צוות מיומן ומסביר פנים להפליא.

בכפר הנופש על שפת

ים המלח 100 דונם של מדשאות ירוקות המשקיפות לים באווירה משוחררת ורגועה. מלבד

האפשרות להגיע על

בסיס יומי לרחצה ולהירגעות פזורות בחוף וברחבי הכפר בקתות עץ מפנקות המשקיפות

לים המלח, כאשר בכל
צימר ערכת קפה וטלוויזיה בלוויין, ופינת מנגל במרפסת. בקרבת הצימרים הקימה דינה

ספא מפנק המציע

מגוון טיפולים כמו חבישת בוץ, עיסוי שוודי, ועיסוי תאילנדי – שבוצע על ידי מסז’יסטיות

תאילנדית מקצועית

ומיומנת, והיה אחד הטובים בחיי. בספא יש סאונה רטובה (בעיצוב אוריינטלי) ויבשה, ג’קוזי

שממוקם על גבעה

המשקיפה לים המלח.

מלבד הצימרים בכפר הנופש יש חושות ללינה

בסגנון שמזכיר את חופי סיני, ואתר קמפינג המוקם על המדשאות האמפיתיאטרון, כאשר

לכל אוהל נקודת

חשמל, ושולחן עץ עם כסאות ושירותים. המקלות משותפות. מלבד השלווה יש בכפר הנופש

גם מאהל מרוקאי

אותנטי, רצועת חוף פרטית. בריכת מים מתוקים לפעוטות ובריכה חצי אולימפית, מדשאות

עם שולחנות וכסאות,
בריכות פלסטיק לתינוקות, פינת חי, פאב הפתוח 24 שעות ומסעדה מרוקאית עם מרפסות

הפונות לים המציעה

מגוון רב של מטעמים בסגנון מזרחי מרוקאי . במסעדה סעדנו את אחת הארוחות

המיוחדות והמפנקות זכינו להן

בזמן האחרון.

במסעדה המיוחדת בעלת צביון מרוקאי ישובים ליד שולחן מכוסה מפת קטיפה

אדומה שזורה בחוטי זהב וערוכה להפליא, טעמנו פלטת סלטים מרוקאים שהורכבה מ-8
סוגי סלטים ביתיים

מעולים. למנות העיקריות שהוגשו בכלים מקוריים שמייבאת דינה ממרוקו, אכלנו חריימה

עסיסי, קוסקוס ביתי

מעולה, עוף אפוי בחימר, בשר כבש שנאפה בתנור והוגש ברוטב פיקנטי, ולשון ביתית

מהטובות שטעמנו. בתום

הארוחה בת השלוש שעות בחרנו לקנח באבטיח אדום ובקלווה שהגיעו היישר מיריחו.

לחובבי האטרקציות, לארגונים וקבוצות קטנות וגדולות, מציעה דינה מגוון פעילויות וימי

כיף עם התאמה מלאה

לצרכי הלקוח. את ימי הכיף ניתן לערוך בכפר עצו, או באזור המדבר הפראי והמיוחד במינו.

האטרקציה

המבוקשת

ביותר, מספרת דינה, היא הטסה מהמרכז במסוקים החגים מעל ים המלח והמדבר, הנחתה

במדבר שבו מחכים

ג’יפים וצוות מנוסה, וטיולי סנפלינג בן ארבע שעות שבסופו מחכה מאהל בדואי עם ארוחה

אותנטית. הארוחה

מלווה בחפלה שלמה עם רקדניות בטן לצלילי מוזיקה אוריינטלית לאור הירח והכוכבים.

ביאנקיני פועל גם גן

אירועים ייחודי שיכול להכין עד 10000 איש לכל אירוע אופי משלו, הנבנה בהתאם לצרכי

הלקוח: בר מצווה,

חתונה, חינה, חאפלות מיוחדות ועד פסטיבלים מורכבים וייחודיים – כמו “פסטיבל השלום”

שהתקיים בכפר

ושאורחיו הגיעו מהמגזר הערבי והיהודי. האורחים הללו יתפנקו באוהלי טיפולים הוליסטיים,

חאפלה ענקית עם

רקדניות, סדנאות מיסטיקה הכוללות פתיחה בקלפים, נומרולוגיה, טארוט, מוזיקה אתנית,

ולבסוף – מסיבת חוף

עד אור הבוקר.

פסטיבל נוסף שיתקיים במקום הוא

“פסטיבלאהבה”, ליחידים ולמשפחות. בכפר יוקם מתחם מיוחד לילדים באזור בריכת המים

המתוקים, והיו גם

אוהטיפולים וסדנאות מדיטציה ויוגה.

במסגרת פיתוח שיזמה דימה להקמת רמפה

ענקית עם גישה נוחה לים התפרץ מעיין זורם. בעקבות גילוי המעיין התוכניות השתבחו

מעל הרמפה תיבנה

בירכה עם מימיו ומתוכה ייבנה מפל מים מתוקים שיישפך את מימי הים המלוח. עוד

בתוכנית הקמת מתחם שלם

של בריכות מרפא ייחודיות עשירות במינרלים של ים המלח ומתחם סולריום מיוחד לטיפול

בחולי הפסוריאזיס.

אמנם ביקרנו במקום רק לילה אחד- לצערנו – אבל חזרנו מלאי אנרגיות כמו לאחר

חופשה בת כמה ימים. מאוד

מומלץ להגיע לכפר לביקור יומי או ללינה, להתנתק משגרת החיים, מרעש הצופרים ומזיהום

האוויר, ולטעום מש

הוחדש וייחודי באווירה שלווה – ללא דאגות.

בעלת הארמון

ב12.12.12 תחגוג דינה דגן עשר שנים לכפר הנופש “ביאנקיני” הנמצא על חוף ים המלח.

היא הגיעה לשם מירושלים, לאחר שחוותה ניסיון פיגוע והצילה ממוות עשרות צעירים,

רצתה רק

להירגע ולנוח, ובמקום זה מצאה את עצמה מפריחה את השממה והופכת חוף שומם למאה

דונם של

גן פורח, כפר נופש מפנק לזוגות, משפחות, קבוצות ובודדים.

יום הולדת שמח!

במרחק שלושים וחמש דקות נסיעה ממבואותיה המזרחיים של ירושלים שוכנת ממלכה

שעליה שולטת מלכה

אקזוטית,

שחורת שיער וארוכת ציפורניים. ולא, זו לא תחילתה של אגדה. מדובר בתיאור מציאותי

לחלוטין. עובד, במרכז

הממלכה

הפרושה על כמאה דונם בחוף הצפוני של ים המלח, ניצב מבנה מפואר שעל חזיתו חקוק

באבני פסיפס “הארמון של

דינה” – שהיא, למי שלא יודע, דינה דגן, היוזמת, המייסדת והמנהלת של “ביאנקיני”, כפר

נופש, רחב ידיים ירוק, המעניק

לאורחיו נופש שלווה ורוגע. החוף נמצא סמוך לצומת הלידו. בתאריך 12.12.12, נר רביעי

של חנוכה, היא תערוך בחוף

ביאנקיני מסיבה רבת משתתפים, לציון עשור להקמתו של כפר הנופש “ביאנקיני”, שהפך

תחת ידיה ממקום נטוש ושומם

לגן עדן בים המלח תוסס ופורח.

ים המלח, היא אומרת, היווה תמיד מקום מפלט בחייה. כך היה גם בבוקרו של יום שבת 22

במאי 2001, כשביקשה

להירגע מהאירוע הנורא שחוותה בליל אמש. בלילה ההוא, התברר בדיעבד, הצילה דינה

דגן מפגיעה וכנראה גם ממוות

עשרות צעירים ירושלמים. היא הייתה אז בעלת פאב מסעדה דיסקוטק בשם “ביאנקיני”,

ששכן בסמטה הנושאת שם זה

במרכז ירושלים. באותו ערב, שהעלה אותה לכותרות, התקיימו במקום שלושה ימי הולדת.

המקום היה מלא עד אפס

מקום בכ-160 צעירים חוגגים. פתאום קלטה ביניהם בחור מוכר לה, צעיר ערבי מרמאללה,

שמכר נרגילות ונהג לבקר

במקום. “נדלקה לי מנורה אדומה”, חזרה וסיפרה מאז. “בחדשות שמעתי שיש סגר, שאלתי

אותו איך הוא הגיע

מרמאללה, והוא אמר: הסתדרתי. משום מה, הייתה לי הרגשה לא טובה. הבטן שלי

התהפכה ולא יכולתי להסביר

לעצמי מדוע. החלטתי לעקוב אחריו”. בשלב כלשהו ראתה אותו נכנס לשירותים וחיכתה

לו. בצאתו, הייתה בידו שקית

קניות מפלסטיק שלא ראתה קודם. בחשש שמא תעליב ביקשה לבדוק מה יש בשקית,

ולאחר שאמר לה: “בחייך דינה,

אלה הבגדים שלי”, דחפה פימה את היד אך לא העמיקה בחיטוט מעבר למעיל האדום שהיה

בה. היא אמרה לעצמה

שכנראה טעתה בהרגשתה, והניחה לבחור, שהמשיך בדרכו לאחד החדרים. ובכל זאת

תחושות הבטן לא הרפו, היא

החליטה לעשות סבב בין ארבעת החדרים. היו שם שקיות רבות עם מתנות שהחברה הביאו

לימי הולדת, ביניהן קלטה

עינה את השקית שלו, שנחה על הרצפה, כשהמעיל האדום בולט ממנה. אלמלא בדקה

אותה קודם לכן, הייתה חושבת

שזו עוד שקית עם מתנה אבל באותה שנייה היא הבינה שחשדותיה התאמתו. “סטרתי

לעצמי על הפנים” סיפה דינה

בהמשך “אמרתי לעצמי: “אוי, הוא שם לי פצצה”. תפשתי את השקית, וכשהרמתי אותה היא

הייתה כבדה. היום אני

יודעת

שהיא שקלה שבעה קילו וחצי. החזקתי אותה בכוח והתחלתי ללכת כשבדמיוני אני רואה

את ההלוויה שלי. הלכתי כמו

רובוט פחדתי שאם אטלטל יותר מדי את השקית, היא תתפוצץ. אבל היה לי חשבו רק להזיז

את זה מהילדים שלא

הרגישו בשום דבר. שלא ימותו”. כשהגיעה ליציאה, קראה לברמן, ערבי פלסטיני שיעזור

לה. הוא יצא מאחורי הבר,

לקח

מידה את השקית ויצא החוצה. רק אז צעקה לו שהוא מחזיק בידו פצצה.

כוחות המשטרה שהוזעקו למקום עם מומחי חבלה אישור כי מדובר במטען רב עוצמה, שהיה

מתוכנן להתפוצץ בשלוש

לפנות בוקר. רבע שעה לפני השעה היעודה הוא פוצץ בפיצוץ מבוקר. החנויות בסביבה

ניזוקו, קירות הפאב נסדקו, אבל

160בני הנוער שחגגו במקום יצאו ללא פגע. “בשעה שש וחצי בבוקר, בשוך הסערה כך

סיפרה “הערתי את החברות שלי

ואמרתי להן “קומו נוסעים לים המלח” רק שם על החוף השקט הצלחתי להירדם לשעות

ספורות”. המחבל שכשל

במשימתו נעצר בידי כוחות הביטחון הישראליים. דינה העידה במשפטו והוא נדון ל-35

מאסר. בהמשך, העידה באותו

עניין גם במשפטו של מרואן ברגותי, שהורשע ויושב בכלא הישראלי על רצח, מעורבות

ואחריות לפעולות טרור.

את לא חוששת שפלסטינים יתנכלו לך?

“הפחד בא אם את מזמינה אותו, ואני לא מזמינה אותו אף פעם. חלק מהאנשים שעובדים

אתי כן הם פלסטינאים מיריחו

והמסיבה, בעלי אישורי שהייה. אנחנו ביחסים מצוינים. הם יודעים שאני עומדת על שלי

ודורשת עבודה טוב שמכבדת כל

אחד מהם” אומרת דינה כשאנחנו מסתובבות באתר הבניה של 16 צימרים המתווספים
בימים אל ל-37 צימרים שכבר

פועלים בכפר הנופש. הצימרים על הים מאובזרים, חדישים, ומפנקים.

חלום על אשראם

הירידה לים המלח, המהווה כיום את ביתה, קשורה בעקיפין באותו אירוע. “זמן קצר אחר כך

החלו פיגועים במסעדות
ובפאבים, העבודה הידלדלה מאוד ואמרתי לעצמי שאני חייבת לעבור למקום שקט. שמעתי

על חוף סיאסטה בצפון ים

המלח, כעשרים דונם שעמדו נטושים עם מספר שלדי צימרים, ששני מושבניקים ניסו

להפעיל ונכשלו. ידעתי שאצליח

להפוך אותו למקום פורח. למדתי כבר בחיים שאם אדם מציב לעצמו מטרה ודבק בה, הוא

יגיע אליה”. היא הגיעה לשם

במרץ 2002, מלווה בבן זוגה דאז, גבר צעיר ממנה ב-16 שנים כשבמקום לא היו חשמל

ומים זורמים. קיבוץ קליה השכן

סייע לה, עד שחוברה למים ולחשמל לפני כשש שנים. הפרויקט הראשון שהקימה היה

מסעדה. בעזרת מספר פועלים

שהביאה איתה מביאנקיני בירושלים נבנה אוהל, לתוכו הוכנסו ציוד מטבח ומקרר, והיא

בישלה במו ידיה אוכל מרוקאי

אוטנטי.

לאט לאט התחילו להגיע למקום אנשים שהכירו אותה מעיסוקיה הקודמים, וחבר הביא

חבר. “הפרדוקס היה שכל יום

בשעה חמש היו מגיעות הבטש”יות של צה”ל לסגור את המקום , עד שהתמרדתי וסירבתי

לצאת. הייתי חייבת את

השעות

האלו לבנייה וגם לעסק. התווכחתי עם קציני צבא בכירים נעזרתי בראש המועצה האזורית

מגילות, ולבסוף הרשו לי

להישאר עד הערב אבל לא לישון במקום. באחד הלילות הודעתי שאני נשארת ללון שם

וזהו. מאז התחלתי לשווק את

המקום גם כצימרים עם לינה”.

זהו ביקורי השני אצלה. לפני שמונה שנים התפרסמה ב”לאישה” כתבה אודותיה, שנשאה

את הכותרת “אין בי פחד

מכלום”. באותו ביקור עדיין ישבה דינה דגן בזולה בת שני חדרים, כשבינה לבין ים המלח

שורת צימרים ובאוויר מרחפת

הבטחה ותקווה גדולה. כשהגעתי לשם הפעם, נפעמתי. התקווה הערטילאית, החלום,

ההבטחה- הכל התגשם. המקום

רוחש ופעיל. יש בו נופשים שבאים לצימרים ומשתכשכים בים המלח, שתי מסעדות

המגישות אוכל אוריינטאלי מרוקאי,

אחת מהן עם מרפסת עץ הפונה לים, אמפיתיאטרון שעוצב כמנורה שבעת הקנים, בריכה

לפעוטות ובריכה חצי

אולימפית שמסביבה גן אירועים פעיל, וגם חאן – אוהל המשמש ללינת לילה לקבוצות, עם

מזרונים, כריות ומחצלות. יש

אפילו בית כנסת וספר תורה על שם אביה המנוח, מאיר אבוטבול.

ומעל הכל צופה מבנה האבן הדו-קומתי שהוא “הארמון של דינה”. הקומה הראשונה שבה

התגוררו בעבר שני בניה,

הפכה לשתי סוויטות על הים מפנקות ומפוארות לאורחים ולאירועים חשובים. הקומה

העליונה, המרוצפת באבן

מרמאללה וקירותיה משובצים בפסיפס ממרוקו, כולה שלה. בחדר השינה יש מיטת אפריון

גדולה וג’קוזי. בחדר

האמבטיה הענק ניצבות שידות ומגירות המכילות מאות מחרוזות, צמידים, טבעות ושאר

תכשיטים המסודרים לפי סדרות

וצבעים “אין פה שום דבר מזהב” היא מדגישה. אין טעם לגנוב אבל אני נהנית לבחור

מתוכם, אפילו שבא לי עליהם”

האטרקציה השנייה היא חדר ארונות מרווח עם עשרות שמלות ארוכות ועשרות זוגות

נעליים – חלומה של על אישה

באשר היא.

לאן את לובשת את כל הבגדים האלו?

“מה זאת אומרת? אני חיה כאן ועובדת ומארחת, וכשאני יוצאת מהבית אני רוצה להיות

מאופרת, לבושה ומקושטת

וליראות הכי טוב שאפשר. האמת, אני מקדישה שעתיים בכל בוקר להתארגנות, עד שאני

יוצאת לעבוד”.

בפינת המטבח שלה, שעל קירותיו תלויות תמונות של הבבא סאלי ומקובלים נוספים, כמו

גם שלל מגני דוד, אני מבחינה

בשני ספרים של אושו, מסטיקן, סופר ופילוסוף הודי, שמעריצים רבים מהעולם פוקדים את

האשרמים שלו. “זה הרעיון

החדש שלי”, היא אומרת. “אני רוצה לפתוח כאן מרכז רוחני עולמי על פי תורת אושו,

שייקרא “אשראם בים המלח”.

התנאים פה אופטימאליים: אדי ברום שמעניקים תחושה טובה, שלווה ורוגע וים המלח עם

תכונותיו המרפאות. במרכז

שאני מתכננת יוכלו גם לעשות מדיטציה, להשתתף בסדנאות והרצאות ולפגוש אנשים,

ובעיקר כל אחד יוכל לפגוש את

עצמו ולהשתחרר מתחושות שליליות.

הילדים חזרו בתשובה

דינה דגן, גרושה זה שנים רבות, היא בת בכורה במשפחה בת שישה ילדים, יוצאת מרוקו.

עד שהגיעה לים המלח

הספיקה להיות קבלנית בניין, נהגת מונית, נהגת אוטובוס, בעלת משרד תיווך, שותפה

במועדון לגייז וכאמור בעלת פאב

דיסקוטק מסעדה בירושלים. “תמיד קסמו לי המקצועות הגבריים”, היא צוחקת, את חיי

המשפחה החלה מוקדם

והספיקה הרבה לפני שהתגרשה. בגיל 16 וחצי נישאה לגבר מבוגר ממנה ב-11 שנים

וילדה שלושה ילדים. בתה הבכורה

דולי (35), המתגוררת באלעד, נשואה ואם לתשעה. הבן דניאל (33) שמתגורר בצפון

הארץ, נשוי ואב לשניים. דרור (25)

גר במעלה אדומים, נשוי ואב לפעוט. שלושתם חזרו בתשובה אך כולם עובדים אתה בעסק:

דולי, העובדת מהבית

אחראית על החשבונות: דני אחראי על השיווק, המכירות, הפרסום והפקות אירועים: דרור

הוא יד ימינה ביום יום.

גם אמה, פולט מלול, חיה בתקופה האחרונה בכפר הנופש “ביאנקיני” ומתגוררת בזולה

שהייתה ביתה הראשון של דינה.

“היא הייתה חולה, עברה ניתוח קשה, והחלטנו שתבוא הנה ותחים בשלווה הזאת” אומרת

דינה כשאנחנו מסבות לארוחה

מרוקאית טעימה להפליא שבשלה אמה. כשהתאוששה מחוליה, החליטה האם לנצל את

כישורי הבישול שלה כדי

לארח

לארוחות מיוחדות, באווירה אינטימית, על פי הזמנה מראש. עוד פרויקט שזכה בברכתה של

בתה.

שלושת ילדייך חזרו בתשובה. איך הם מקבלים אותך ואת עיסוקיך?

“אני חיה את חיי, וכל אחד מילדיי חי כמו שהוא בוחר לחיות. אך אחד מאתנו לא מנסה

לשנות את האחר”

זה היה ככה מההתחלה? בלי מאבקים?

“כשבתי חזרה בתשובה בגיל 17, היא ניסתה לשכנע אותי לנהוג כמוה. כשהיא אמרה לי

שלדעתה עלי לשמור שבת

עניתי שלדעתי עליה לחלל שבת. ובזה נגמר הנשוא. שני הבנים חזרו בתשובה כשהמקום

כאן כבר פעל והם אמרו שעלי

לסגור אותו בשבת. עניתי, שהם לא יעבדו בשבת, אבל אני כן, כי מקום תיירותי חייב

לפעול גם בשבת. וכך זה נעשה.

כולנו חיים בשלום עם זה, וכולנו מתפרנסים מהמקום הזה”.

מהו סדר יומך?

“היום הרשמי שלי מתחיל ב-10:00 בבוקר. לפני זה אני צריכה שעתיים כדי להיות עם עצמי,

אחר כך אני יורדת למשרד

ומתחילה יום עבודה, שכולל פגישות, תיאום אירועים מהארץ ומהעולם, טיפול יומיומי

בדברים הקטנים וגם פיקוח על

הבנייה. מה שהיה בהתחלה עשרים דונם מתפרש כיום על מאה דונם”. הכל מתחיל ברעיון

שלי. בהמשך אני מביאה

מהנדס, אומרת לו מה אני רוצה, ואחר כך אני מפקחת על הביצוע כדי שייצא בדיוק כמו

שחלמתי, והאמת היא

שלפעמים

אני לא מאמינה למה שרואות עיניי, כמה בן אדם אחד יכול לעשות! אני לא אוהבת

להשתמש במילה גאווה, אבל בואי

נאמר שכשאני רואה את מה שבניתי כאן, אני יודעת שהכל אפשרי”.

העיר לא חסרה לך?

” אני נמצאת פה כל הזמן ולא מתגעגעת לשום מקום. אם אני מרגישה צורך, פעם בכמה

זמן, אני נוסעת לירושלים, לתל

אביב, לחו”ל, אבל המקום הזה ממלא אותי. מה חסר לי פה?”

ואהבה יש בחייך?

“האהבה הגדולה שלי היא לילדים ולעסק. יש לי הרבה חברים גברים, ידידי נפש, אבל אין

לי זוגיות. גברים נרתעים

מאישה חזקה כמוני. אז בואי נגיד שהיו לי אהבות אבל כיום בן זוג שלי זה העסק.